מי שכבר תרגל /מתרגל יוגה ומדיטציה בעבר, או רק קרא ספרים בנושא, יודע שאחד המשפטים השגורים בדר"כ יהיה "לכנס את החושים פנימה" או "לא לתת לחושים למשוך החוצה" וכדומה.

זה, למעשה, אחד מהעקרונות בתרגול היוגה והמדיטציה.
אני נתקלת בהרבה תהיות בנושא הזה, ולכן חשוב לי לחדד כאן משהו- חושים הם חשובים, הם טובים, הם יכולים לתרום לנו רבות מכל הבחינות ובכל הרמות שלנו, אבל בו זמנית הם גם יכולים להיות הרסניים עבורנו.

הכל תלוי ברמת המודעות שלנו ובבחירות שנבצע בחיים.

הרבה פעמים החושים הם הכלי שגורם לנו, שלא במודע, לברוח ממציאות מסוימת, שמייצגת משהו פנימי וכנה בעצמנו.

אחד הביטויים לכך הוא ההתמכרויות שלנו, או היצרים שלנו,  שבדר"כ קשורים להנאות הגוף.

לא שאלו הנאות רעות, חלילה. אלו הנאות חשובות ביותר לכל אדם, אבל השאלה היא מאיפה הן נעשות, האם ממקום פנימי מודע או ממקום חשוך שלנו? האם עם אנרגיה חיובית או אנרגיה שלילית?

וכדי להסביר אתן דוגמה נפוצה ושכיחה: אוכל.
בשעת תסכול, לחץ, עצב, כעס, מירמור, קנאה, חוסר סיפוק וכיוצ"ב, הרבה פעמים הדבר הראשון שיפתח הוא המקרר.

אנו נחפש מזון (בדר"כ מתוק), שיזין לנו את הגוף, כשבעצם, מה שאנו זקוקים לו זה הזנת הנשמה בדברים מתוקים אחרים כמו חיבוק, מגע אוהב וסתם מילה טובה או חיוך נעים.

למעשה, זהו הצורך האמיתי שלנו- נשמה שמוזנת באנרגיה טובה, כנה ואמיתית. הנשמה שלנו משתוקקת לזה.
אדם שאינו מודע לרחשי ליבו ונשמתו, יפתח את המקרר (במקום את הלב), ינשנש כמה מאכלים שבדר"כ רק מסבים לגופו נזק, דברים שהחושים, לכאורה, מושכים אותו אליהם.

הוא יראה את עטיפת השוקולד הנוצצת וכבר יוכל לחוש בטעמה בתוך הפה, כמובן שאין מנוס מלטעום קובייה, ואחריה עוד אחת ועוד אחת....עד ש"יתפוצץ" משוקולד. חוש הטעם שלו יכהה מרוב מתיקות, אולי בשלב מסוים גם תכאב לו הבטן.

נראה לכם שירגיש טוב אח"כ? התשובה היא לא. לא הגוף, לא הנפש ולא הנשמה. כל עוד הוא לא קיבל את המזון לנפש ולנשמה, למעשה, את המזון שהוא באמת צריך (החיבוק, החיוך, הפידבק החיובי), אותו אדם יאכל עוד ועוד ועוד.... אולי אפשר לומר "יאכל את עצמו"! זו ההתמכרות והכניעה ליצר.
יש הרבה סוגים של התמכרויות. לכל אחד ואחת מאיתנו יש התמכרות כזו או אחרת, אבל כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לדעת שההתמכרות הזו קשורה קשר ישיר לנפש ולנשמה שלנו.

קודם כל להבין שההתמכרות קיימת, להיות מודע אליה, ולקבל אותה (בחמלה) כי היא חלק מאיתנו. כי החושים הם חלק מאיתנו, כי הקשיים והיצרים, הם חלק בלתי נפרד מאיתנו.
אם נדבוק לרגע בדוגמה של האוכל- לשים לב מתי פותחים את המקרר במקום לפתוח את הלב.

זה לא פשוט, זה מצריך עבודה, רצוי עם הדרכה והכוונה של מישהו חיצוני ומוסמך, אבל זה אפשרי ושווה כל רגע וכל מאמץ.
למעשה, עבודת המודעות העצמית גורמת לכך שנתחבר לטוב שבנו, וגם כשהקשיים יופיעו, והיצר, השייך לחושים בין השאר, יפנה אותנו החוצה אל המקרר, אל הקניון, אל ההתנהגות ההרסנית שלנו, נוכל לשים לב, והכי חשוב, נוכל לבחור- האם לתת ליצר/להתמכרות ביטוי או לא.
אז חוץ מלרוקן את המקרר (במקרה הספציפי הזה) מדברים שלא טובים לנו ולמלא אותו בכאלה שכן, להתחיל להזין את הנשמה בדברים שהיא זקוקה להם.
למצוא את הססגוניות, את הצלילים, את הטעם ואת הצבע בחיים בדרכים שאינן מסבות נזק לעצמנו או לסביבה.
ללמוד מדיטציה, ללמוד יוגה- אלו תחומים המאפשרים לנו גם לעשות עבודת מודעות והתפתחות אישית וגם מזינים את הנפש ואת הנשמה.

באופן כללי ללמוד משהו שעושה לנו טוב. להתאמן בלאהוב את עצמנו, וככה נוכל לאהוב אחרים והם יוכלו לאהוב אותנו ברמות גבוהות יותר. למצוא תחביב. למצוא זמן שקט במשך היום, ופשוט לנוח/ לקרוא/ להקשיב למוסיקה/ לעסוק בתחביב וכיד הדמיון הטובה...
ובפעם הבאה שההתמכרות תגיע, לשים לב אליה, לנשום עמוק, לחייך אליה ולעצמכם, לבחור לברך אותה בלהתראות ולפנות לפעילות המזינה האחרת שלכם- גם היא דרך החושים, אבל לא ההרסנית, אלא זו הבונה אתכם. עד הפעם הבאה. ואפשר (וכדאי) להמשיך לחייך!
בהצלחה